סוגיית האכיפה

למרות ניסיונות רבים של השלטון המקומי לשנות את התנהגות הציבור בכל הקשור להשארת צואת כלבים במרחב הציבורי, במקרה הטוב, 20% מהציבור אכן אוסף את הגללים. השאר משאירים אותם, מחכים למישהו שידרוך עליהם.

הסיבה העיקרית לכך הינה שהציבור יודע שיכולת האכיפה של העיריות אפסית, בגלל סף ראייתי גבוה הנדרש בבתי המשפט תושב להרשעה בעבירה זו.

מיזם "עיר לא מוקשים" נותן לרשות את הפתרון המיוחל. מזה שלושה עשורים, נחשב DNA כראייה הפורנזית האולטימטיבית, ראייה שאין עליה עוררין.

שיוך הצואה לכלב באמצעות DNA נותן לעירייה כלי משפטי שיעמוד בכל מבחן משפטי. עירייה שנכנסת למיזם תוכל להתחיל לאכוף בצורה יעילה ואפקטיבית את חוקי העזר המחייבים בעלי כלבים לאסוף את צואת כלביהם, ולא להשאירה במרחב הציבורי.

ברגע שהציבור יפנים שלחוק צמחו שיניים שנושכות, דפוסי ההתנהגות יתחילו להשתנות, וכעבור מספר שנים רב בעלי הכלבים "יחזרו בתשובה" וינקו אחרי חבריהם הטובים ביותר. התוצאה תהיה עיר נקיה ונעימה, תושבים מרוצים, והקטנה משמעותית של תקציב נקיון העיר.

DNA הינו הראייה היחידה המבטיחה אכיפה אפקטיבית, העומדת בדרישות הראייתיות של מערכת בתי המשפט.